בין ההרים ישנו עמק שההד העולה מתוכו עונה על כל שאלה .
"הד יקר, מזמן רציתי להתייעץ איתך, אתה ודאי יודע על מה".
"עלמה... עלמה... עלמה..."
"צדקת ההד, פגשתי נערה נאה".
"אהה... אהה... אהה..."
"אך עדיין לא אדע מה שאיפתה".
"אתה... אתה... אתה..."
"אמור לי ההד, מה היא מנסה להשיג כשהיא כל הזמן מצטבעת?".
"טבעת... טבעת... טבעת..."
ומה היא תאמר לי אחרי שנתחתן?
"תן... תן... תן..."
"מה היא תרצה שאתן לה?".
"וילה... וילה... וילה..."
"האם היא תכבד את בעלה ותשמע בקולו?".
"לא... לא... לא..."
"תגיד, האם היא תרצה, את כל הרגלי לתקן?".
"כן.. כן... כן..."
"וכשארצה לתת לה תכשיט, מה היא תעדיף, מכסף או זהב?".
"הב... הב... הב..."
"מה צפוי לאדם כמוני?".
"עוני... עוני... עוני..."
"ומה יהיה גורלי לאחר שאת חיי על מזבח הנישואים אקריב?".
"ריב... ריב... ריב..."
"למה שאסכים לכל הדרישות?".
"שוט... שוט... שוט..."
"ומה יהיה גורלי בסוף, התוכל לי לומר?".
"מר... מר... מר..."
" אם כך הד, בכלל כדאי לי להינשא?".
"נסה... נסה... נסה..."
"ואיך יהיו חיי ללא הנערה?".
"רע... רע... רע..."
"אז איך זה להיות נשוי?".
"אוי... אוי... אוי..."
