כתבה מעניינת בדה מרקר:
הם צופים בסרטים החמים הרבה לפני כולם, ונהנים מהעונות החדשות של הסדרות המובילות בארה"ב לפני שהן מגיעות לישראל ■ לוח השידורים? לא רלוונטי עבורם ■ דור חדש של צעירים השליך את השלט, ניתק את הכבלים והלוויין והחליט לבחור לבד במה הוא מעוניין לצפות - באמצעות האינטרנט כמובן ■ בתעשיית הטלוויזיה יש כבר מי שמחכה לפיצוץ
צלחות לווין פרטיות או יותר נכון, טלויזיה לא ישראלית, נצרכת בעיקרה על ידי עולים חדשים לארץ. זה בעיקר העלייה הרוסית ואחריה בפער גדול העליה מצרפת, אנגליה ומדינות דוברי אנגלית ומדינות ערב.
התחום פעילות הזה הוא אכן מצומצם ביחס לכלל האוכלוסיה בארץ וזה בעיקר בגלל חוסר המודעות להיצע הרחב והאפשרויות הרבות.
בקרב הצברים דוברי העברית זה כמעט לא מהווה אלטרנטיבה לכן/חם ורק אם יש בעיה כספית אז ילכו על הפתרון של הדיגיטלי קרקעי או ישתמשו בתשתית כן ל5 העורצים החופשיים.
יש חלק קטן יחסית באוכלוסיה הישראלית הצברית שגם דורים אנגלית ברמה טובה שיכולים להינות מההיצע הרב של ערוצים באנגלית שניתן היום לקבל דרך שיתוף.
יש כמובן נישה קטנה נוספת והיא נישת הספורט ששם לא חשובה השפה אלא האפשרות לראות כמה שיותר משחקים. אבל גם אלו הם אחוז קטנטן באוכלוסיה.
האם הלווין הפרטי יתרחב באוכלוסיה? אולי אבל זה יהיה בקצב איטי מאד וכמובן הסיבה העיקרית היא השפה ומחיר השיתופים אשר גורם לרתיעה למתנתקים מכן/חם כי נימאס להם מהצורך לשלם דמי מנוי אפילו אם זה עשירית ממה ששילמו קודם.
נראה לי שהאחוז הקטן מדבר רק על אזרחים שמחוברים ללווין בלבד. בעוד שחלק ניכר מאלה שמתחברים עושים זאת בנוסף ליס או הוט.
עוד פעם... רובכם צודקים. אבל לתחום זה אין באמת מערך שיווק. מוצרי צריכה מחייבים שיווק. גם כשמתקינים צלחת המתקין לאו דווקא משווק את השיתוף. מסיבות ברורות זה בשושו. קשה לשווק בשושו מחד, ולטעמי היצע התחנות החופשי (למרבית הציבור) אינו אטרקטיבי מאידך, ועל השיתוף הם לא שמעו/לא הבינו, ולכשהם כבר יתפסו את זה אז יתברר להם (מניסיון) שהם קנו ממיר שלא מתאים לשיתוף או שלא היי-דיפינשיין ויוצ"ב.
