מי היה אותו ולנטיין ואיך בדיוק קדוש מעונה נוצרי יכול להיות קשור לאהבה?
ולנטיין היה שמם של לפחות 3 קדושים נוצרים שנהרגו על אמונתם במאות הראשונות לספירה. אחד מהם היה כומר ברומי בתקופת שלטונו של הקיסר קלאודיוס. קלאודיוס, שרצה מאוד להגדיל את צבאו, שם לב כי צעירים רבים משתמטים מן הגיוס לצבא, והעריך שזה משום שהם מתקשים להיפרד מעל אהובותיהם או מעל המשפחות הצעירות שהקימו. כיוון שכך, אסר הקיסר לקיים טקסי נישואין ואירוסין באימפריה. איש הדת ולנטיין, שריחם על האוהבים, השיא אותם בסתר, ועל כך נידון למוות אכזרי. האגדה מספרת כי ערב מותו הוא השאיר מכתב אהבה לבת הסוהר שלו, שאיתה התיידד. על המכתב חתם "ולנטיין שלך".
לאחר מותו, כהוקרה על סיועו לנאהבים, נעשה סנט ולנטיין בעיני כול לפטרון הקדוש של האוהבים .
בשנת 496 הקצה האפיפיור גלאסיוס באופן רשמי את התאריך 14 בפברואר לכבודו של הקדוש ולנטיין. יש מומחים הגורסים שקביעת תאריך זה כיום חג נוצרי באה במטרה לתת לגיטימציה נוצרית למנהגים אליליים שהיו מקובלים באותו יום, לכבודה של האלה הרומית יונו, שהייתה מלכת האלים והאלות הרומאים. דוגמה למנהג כזה, שלציבור היה קשה להיפרד ממנו: גברים צעירים היו בוחרים בעלמות בתולות לבלות איתן את חגה של האלה יונו. מזכיר לכם משהו? בנות ישראל שהיו יוצאות בכלי לבן לחולל בכרמים בט"ו באב, שהוא יום האהבה במסורת היהודית.
עם השנים נעשה 14 בפברואר ליום של החלפת מסרים של אהבה: שליחת שירים ומתנות קטנות כגון פרחים. פעמים רבות צוין יום זה בהתכנסות חברתית או בנשף.
מנהגי ולנטיין ואמונות טפלות
מנהגי החג הקדומים ביותר הידועים לנו היום מקורם כנראה באנגליה ובצרפת בימי הביניים. אז גרסו כי 14 בפברואר הוא הזמן לאהבה משום שבטבע הציפורים בערך בתאריך זה מתחילות להזדווג. לציון האירוע היה נהוג (כמו היום) לכתוב מכתבי אהבה ולשלוח מזכרות לאהובים, כך על פי הספרות האנגלית והצרפתית במאה ה-14-15, שכללו רמיזות למנהג זה. המקור הקדום ביותר לכך נמצא בבלדות ה-34 ו-35 של המשורר הדו-לשוני ג'ון גוור, שנכתבו בצרפתית: זוגות שבחרו זה בזה בנסיבות אלו נהגו לכנות את אהוביהם בשם החיבה ולנטיין.
בכפרים מסוימים נשים צעירות יכלו לקבל מתנת בגדים מגבר צעיר. על פי המנהג, אם האישה מחליטה לשמור לעצמה את המתנה, פירושו של דבר שהיא תינשא לאותו בחור.
סובבו תפוח על גבעולו, וחשבו על שמות של בנים או בנות שאתם עשויים להינשא להם. אמרו את השמות בקול רם, עד שהתפוח נפרד מן הגבעול. אתם תינשאו לאדם שאת שמו אמרתם בעת שהגבעול נפל.
בימי הביניים באנגליה היה נהוג לכתוב את שמות העלמות על פתקים ולהכניסם לקערה. כל בחור היה שולף לו פתק ועליו שם נערת הוולנטיין שלו. את הפתקים ענדו הגברים על השרוול במשך שבוע תמים, וזהו כנראה מקור הניב האנגלי "לענוד את הלב על השרוול" (To wear your heart on your sleeve), שמשמעותו להחצין את הרגשות.
קטפו פרח שן הארי שכבר הפך ל"סבא" (כמו ה"סבא" של פרח הסביון). קחו נשימה עמוקה והפריחו את הזרעים לרוח. ספרו את הזרעים שנשארו על הגבעול. זה מספר הילדים שיהיו לכם. כך באנגליה. בישראל מקובל מנהג דומה עם שיבולת שועל. מכירים?
Every man dies , Not every man really lives אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין