המורה אמרה שמבחינה מעשית לוויתן לא יכול לבלוע אדם, כיוון שלמרות גודלו העצום, הגרון שלו קטן .
הילדה הקטנה הזכירה שיונה הנביא נבלע ע"י לוויתן.
המורה המתוסכלת חזרה ואמרה שוב שלוויתן לא יכול
לבלוע אדם, זה בלתי אפשרי באופן מעשי.
הילדה הקטנה אמרה "כשאני אגיע לגן-עדן, אני אשאל
את יונה הנביא אם זה נכון."
"ומה יהיה אם תגלי שיונה הגיע לגיהינום?" שאלה המורה.
" אז את תשאלי אותו."
הגננת הביטה בילדים מציירים במהלך שעת ציור בגן
מדי פעם היא הסתובבה בין הילדים ובחנה את עבודותיהם.
כשהתקרבה לאחת הילדות שציירה במרץ, שאלה הגננת
את הילדה מה היא מציירת .
הילדה ענתה "אני מציירת את אלוהים."
הגננת עצרה וענתה "אבל לא יודעים כיצד נראה אלוהים."
הילדה, מבלי להסיט את מבטה מהציור אף לא לרגע,
ענתה: "עוד דקה ידעו ."
כל הילדים הצטלמו לתמונה קבוצתית של הכיתה, והמורה ניסתה לשכנע אותם לרכוש עותק מהתמונה.
"רק תחשבו כמה נחמד יהיה להביט בתמונה כשתגדלו ולהגיד :
הנה יפעת, עכשיו היא עורכת-דין.', או 'הנה מיכאל, עכשיו הוא רופא."
ואז קול קטן המשיך מאחור "והנה המורה. עכשיו היא מתה ."
מורה (טריפוליטאית )העבירה שיעור על מחזור הדם.
בניסיון להסביר את הנושא טוב יותר היא נתנה לכיתה דוגמה.
"כפי שאתם ודאי יודעים, אם אני אעמוד על הראש אז כל הדם יזרום לשם והפנים שלי יאדימו ."
"כן", ענתה כל הכיתה.
המורה: "אז מדוע כשאני עומדת בצורה רגילה, הדם לא יורד לכיוון הרגליים?"
אחד הילדים צעק בתשובה " בגלל שהדם שלך נעצר בתחת ."
הילדים התיישבו לארוחת צהרים בבית ספר יסודי דתי. בראש השולחן עמדה קערה עם תפוחים. הרב אמר לתלמידים: "קחו רק תפוח אחד.אלוהים מסתכל ."
בקצה השני של השולחן עמדה קערת עוגיות שוקולד. אחד הילדים כתב פתק: "קחו כמה שאתם רוצים. אלוהים מסתכל על התפוחים ."